חיפוש
  • יאיר היידו

זני ישראל


אם אך לפני עשוריים מצאנו בישראל בקושי 10 זנים למניין, הרי שכיום מספר הזנים הנטועים מגרד את ה-50. ניתן למעשה לחלק את הזנים לפי התקופות השונות המייצגות את התפתחות היין הישראלי לדורותיו.


ימי בראשית

כרמי היין הראשונים בציון של העת המודרנית ניטעו כזכור במצוות הברון בשנות ה-80 של המאה ה-19, וכמצוות צרפתים מלומדה נטע הברון זנים המתאימים לאקלים שלנו.

אך בתקופה קשת יום וביצות, נבחרו זני הענבים על מנת שיעניקו יבולים גבוהים, שכן עדיפה היתה אז הכמות על האיכות. וכך היו לנו זני אליקנט, קולומבר, סמיון, מוסקט המבורג ואלכסנדרוני.


שנות ה-70 וה-80

בשנות ה-70 החלו בנטיעות ראשונות של זנים להם הוצמדה המילה ״איכות״. הקברנה הראשון של כרמל בשנת 76 ומאוחר יותר המרלו והשרדונה של יקבי רמת הגולן. וכך חיינו לנו בארץ תקופה ארוכה על מרובע זני שכזה, שבו מרבית היינות האדומים היו או קברנה או מרלו והלבנים היו בעיקר שרדונה או סוביניון.


שנות ה-90

הקירבה למילניום וראשיתה של תרבות היין בארץ הביאו לפריצה עצומה והגעה של זנים ממקומות שונים ומגוונים אך לא תמיד מתאימים: גוורצטרמינר, ריזלינג, פינו נואר, סנג׳ובזה, טמפרניו, רק כדי למנות כמה ששרדו, אך הרוב התקשה להצטיין.


שנות האלפיים

המגמה כיום היא נטיעת זנים המתאימים לאזור ים תיכוני. וכך חלק לא מבוטל מכרמי הארץ הינם כיום נטועים בזנים כמו גרנאש, מורבדר, סירה, מרסלאן ואפילו קריניאן איכותי, ובלבנים רוסאן, גרנאש לבן או ויונייה ואפילו מקבאו.

וכך נראה שבשנים הקרובות נזכה לראות סוף סוף שתי אסכולות של יינות איכות: מזני בורדו מחד, ומזני עמק הרון ודרום צרפת מאידך. אז שהטובים ביניהם ינצחו. Cheers!


0 צפיות